הכנסת מחשב לתאו של כל מורה, התקנת מקרן בכל כיתה. נשמע מעולה. אמנם יקר, אבל היי – כבר אין איך להתחמק מזה. מה יכול להיות לא בסדר? הרי כולנו מסתדרים בסך הכל עם המחשבים, הטלפונים החכמים, האינטרנט עוזר לנו ויש בו אוקיינוס של מידע…
שימוש בטכנולוגיה בכיתה הוא אחר ושונה מאשר השימוש בה באופן אישי. עמידה מול קהל היא כשרון שצריך לפתח; לא כל שכן קהל שלעיתים אינו מעוניין להקשיב. איבוד הקשב של הכיתה הוא קריטי. כאשר יש תקלה טכנית קטנה, טעינה מעט איטית של דף ברשת, קובץ שהתצוגה שלו השתבשה- כל אלו גונבים זמן, ובעיקר מבלבלים את המורה. התלמידים נזרקים מבחינה מנטלית אל מחוץ לנושא הנלמד. כאשר המצגת תעלה סוף סוף, הסרטון ייטען או המקרן יפסיק להבהב (ואלו כמובן רק דוגמאות מעטות…) לא כל התלמידים יזכרו את ההקשר. הערך המוסף של ההעשרה הטכנולוגית עומד מול אתגר גדול של פגיעה במהלך הפשוט של הלמידה. מורים רבים מאוד מעדיפים לוותר פשוט בגלל זה.
(תארו לכם גם סיטואציה לא נדירה. המורה מסתבך עם תקלה, והתלמידים יותר מעודכנים ומיד מציעים דרכים לפתור את הבעיה. לא לכל המורים הפוזה הזו פשוטה).
לפיכך צורך בסיסי וראשוני הוא מהירות, פשטות וקלות תפעול. חיוני שיהיה איש תמיכה שיכול לטפל בבעיות, וגם להדריך לגבי תחזוקה מונעת. המחשב לא צריך להיות ‘גאון הדור’, אבל כן מהיר להידלק ולטעון קבצים. גם פס האינטרנט צריך להיות יציב ורחב. עם השאר – נסתדר 🙂
