חדר מחשבים הוא אחד המקומות בהם ניתן לחקור אנרכיה. כל תוכנות השליטה וההגנה לא מצליחות למנוע את הבלגן שנובע מכך שהמון אנשים שונים משתמשים במחשבים האלו, וכל אחד מהם משנה רק משהו קטנטן…
כל אחד רגיל לסביבת עבודה מעט שונה, ובלי לשים לב הוא מזיז מפה לשם, והופ, ההגדרות מתבלגנות, כל מיני וירוסים מסתננים להם, מישהו – או כמה אנשים – שוכחים לצאת מחשבון המייל שלהם. וכן הלאה. המחשב המוזנח מידרדר והולך, נהיה פחות ופחות נוח להשתמש בו, עד שאין ברירה אלא להחליף הכל ודי.
מצאתי טריק נוח שעוזר להשתלט על הפן המקוון של הענין – בתוך הדפדפן. משערת שגם אתם משתמשים בדרך כלל ב’כרום’ לגלישה ברשת. הוא מעודד אותנו להיכנס אליו בעזרת חשבון גוגל שלנו – כן, זה שהיה פעם רק ג’ימייל, וכיום הוא בעצם כולל סט שלם של כלים, ממאגר קבצים (דרייב), מאגר תמונות (גוגל פוטוז) ועד סינכרון של אנשי הקשר מהטלפון שלנו. ברגע שנכנסים לכרום – כלומר יוצרים חיבור בינו לבין חשבון גוגל האישי, הוא מחבר את כל מאפייני הגלישה שלנו ושומר אותם עבורנו כך שנוכל להשתמש בסביבת גלישה זהה גם במחשב אחר.
מהם מאפייני הגלישה שלנו? יש המון. היסטוריית הגלישה (וכך מתאפשר לשחזר במחשב ב’ את הכרטיסיות שסגרתי במחשב א’), סיסמאות שכבר מתעצלים לזכור, מילוי טפסים אוטומטי, סימניות, ואפילו עיצוב הטפט ברקע של הדפדפן. כל אלו אינם תלויים בעצם במחשב בו אני משתמש, אלא יכולים להסתנכרן בין כמה מחשבים. לפעמים כמובן עדיף שלא – לא כדאי שסיסמת הכניסה לקופת חולים, לבנק או למנבסנ”ט תתמלא אוטומטית במחשב זר.
כרום מודעים לבעייתיות הזו, ולכן ניתן תמיד להגדיר את היקף הסנכרון, ולקבוע בכל מחשב אילו מאפיינים יסתנכרנו, ואילו לא.
עד כאן הכל מצוין.
אז מה הטריק? פתחתי חשבון גוגל נוסף, על שם בית הספר. לא זה של המזכירות או ההנהלה כמובן. סתם חשבון חדש. דאגתי שהסיסמא תהיה פשוטה יחסית, ושלא יהיה בו תוכן רגיש משום סוג (כלומר, זה לא כתובת לפניות להורים, לא שומרים בדרייב ציונים וכן הלאה). הוספתי לו עיצוב בולט, שמשפיע גם על רקע הכרטיסיות ולא רק על הרקע של חלונית החיפוש. הגדרתי לו שלא יזכור סיסמאות בכלל, אף פעם. דאגתי שחשבון יוטיוב המקושר יהיה עם הרשמות ליוצרי תוכן נקיים ומתאימים לבית הספר, ללמד אותו שלא להציע בטעות סרטונים דוחים. וכן הלאה: התקנתי אדבלוק adblock שיחסום פרסומות. אספתי המון קישורים מועילים, מיינתי בתיקיות בסרגל הסימניות.
מה שנוח במיוחד הוא שאין חובה להכין את כל זה בבת אחת. אפשר להכין דפדפן עם התכונות הבסיסיות שחשובות לי, ורק בהמשך להוסיף את הסימניות… זה כבר יסתנכרן.
עכשיו הגיע השלב המתיש היחיד – לעבור בין כל המחשבים, ולהגדיר בכולם שוב ושוב את חשבון הגוגל המסוים הזה בדפדפן. טוב שדאגתי לסיסמא קלה. לקחתי קבוצת תלמידים, כל אחד הכניס את החשבון בכמה מחשבים וזה הכל. כעת הנראות של הדפדפן בכל המחשבים זהה. כל תלמיד יודע איפה למצוא קיצור דרך לאתר בית הספר, פשוט כי זה תמיד באותו מקום, ולא משנה לאיזה מחשב מירפקו אותו הפעם. אני רגועה (יחסית) כי יש חוסם פרסומות והיסטוריה נקיה יחסית, ואם מישהו בטעות מכניס חשבון אחר – מיד רואים את זה, בזכות העיצוב השתלטני של החשבון הבית ספרי.
תועלת משמעותית בשיטה – היא מאפשרת למורה להפיץ קישור תוך שניות בכל המחשבים, גם כשאין תוכנת שליטה.
חסרונות – בכל קצה בו פתוח הדפדפן, התלמידים יכולים גם למחוק תיקיות שלמות של סימניות (לכן דאגו מראש לייצא את סט הסימניות ולשמור כקובץ, לגיבוי, או לעשות ייבוא לתוך דפדפן אקספלורר למשל, ומשם אפשר לייבא בחזרה) לעיתים הם מוסיפים סתם סימניות זבל. לכן צריך מדי פעם לשבת ולנקות – אני דואגת שתהיה לי גישה לחשבון מהבית, ואז עושה את זה בנחת. מדי פעם, בעיקר כאשר התלמידים בוגרים ויש להם מייל משל עצמם, הם נכנסים למייל שלהם ויוצאים מהחשבון הבית ספרי. כך שמדי פעם יש מחשבים שמאבדים את ההסתנכרנות וצריך לבצע כניסה מחדש (ניתן לבדוק את מצב החיבור בעמוד ההגדרות, זה הדבר הראשון שתראו).
ומה עוד?
השנה הצבנו סוף סוף מחשבים נייחים בכיתות, בתור עמדת מורה קבועה. פתחתי עוד חשבון גוגל, והפעם עם המיקוד על העבודה עם המקרן בכיתה. שוב עיצוב דומיננטי, סימניות מסודרות (כאן למשל שמנו קישורים לכל יומני הכיתות עליהם פירטתי בעבר, לקובץ שיתופי לשיבוץ לו”ז עבודה בחדר מחשבים ועוד), אדבלוק ודאגה להיסטוריה נקיה. כך למשל הקישור ליוטיוב לא מוביל לדף הראשי, אלא ישירות לעמוד ההרשמות הסטרילי.
והוספנו עוד דבר. בית הספר שלנו אוהב חידות. חידות לשבוע עברית, חידות שקשורות לנושא השנתי, חידות ליום המאה או לדמות השנתית… החידות מוקרנות במסך שמוצב בכניסה לבית הספר, אבל תמיד רוצים שיוצגו גם בכיתות, כך שהתלמידים ייחשפו לחידה בגודל מלא ובמקום בו תשומת הלב שלהם מלאה (תוך כדי הסנדוויץ’…). אז היינו שולחים מצגת לכל הצוות, ומקווים שיזכרו ויפתחו את המייל, יורידו, יפתחו וכל זה תוך כדי תפעול של הפסקה בכיתה עם 30 תלמידים. לא קל, ובעיקר לא קורה.
איך הדפדפן האחיד עוזר לנו?
המרנו את מצגת החידות למצגת גוגל סלייד שיתופית, והדבקנו קישור לאליה בדפדפן – אבל לא סתם, אלא באופן שהיא מוגדרת כדף הבית. כאשר מורה פותח אינטרנט בכיתה, החידה פשוט קופצת. וזה כך בכל כיתה וכיתה, כי הדפדפן אחיד. חסכנו את הצורך לזכור, לבצע הורדה ופתיחה וכולי. החידה פשוט מופיעה שם, בכל כיתה וכיתה. לפי אותו עיקרון, אפשר להשתמש בדף הבית הזה כדי להפיץ הודעה בית ספרית חשובה, לאחל מזל טוב למישהו או לפרגן על זכיה למי שענה על החידה הקודמת…
בטח נמצא עוד יישומים בהמשך לטריק הזה של הדפדפן האחיד. גוגל לא בהכרח התכוונה שנשתמש בו כך, אז מה?
