מה משרד החינוך יכול להכין כבר לשנת הלימודים הקרובה כדי לתמוך במהפיכת הבינה המלאכותית בהוראה?
נצא מכמה נקודות הנחה:
- מורים צריכים להכין המון חומר בכל שבוע. לא ריאלי ליצור מאפס חומר ל20 שיעורים פרונטליים שיהיו גם מגוונים, חדשניים ודיפרנציאליים.
- חומר מוכן לגמרי שמיועד להעברה כמו שהוא – יעבוד פחות מאשר תוכן שעבר התאמה (למורה ולתלמידים הספציפיים).
- תוכן שיצר מורה עבור כיתה אמיתית הוא תוכן טוב ורלוונטי יותר עבור מורים אחרים מאשר תוכן שנוצר ע"י גופים חיצוניים, גופי מטה במשרד וכן הלאה.
- משרד החינוך כרגולטור נותן מסגרת כללית של תכנית לימודים שמותאמת לגילאים ולמטרות הרחבות.
לכן אנחנו נעדיף גישה של 80:20 – הרוב מוכן, אבל פתוח להתאמה, ויצירה ע"י מורים, על פי ציר כללי שמגיע ממשרד החינוך.
עם מהפכת כלי הבינה המלאכותית שמאפשרות היקפי יצירה מוכפלים, ניתן להגיע לאיכות גבוהה יותר של הוראה, התאמה ספציפית יותר, יחד עם חיסכון בזמן.
מה ההצעה?
בעקבות סקירה של עמי סלנט על הנעשה בעולם, השוואה בין מדינות שמפתחות כלי בינה, לבין מדינות שעורכות את תכנית הלימודים.
הצעה למשימה שניתן להשלים במשרד החינוך בתוך זמן מצומצם, ולקבל תשתית שתוכל לשמש מערכות משלבות בינה עתידיות.
1. במשרד החינוך מארגנים את חומר הלימודים בחתיכות קטנות – לוקחים ציר של תכנית לימודים, מחלקים לגרעינים (בגודל של שיעור בערך), ולכל גרעין – יוצרים מסמך שמפרט את הידע שצריך להנחיל, מושגים מדוייקים, מיסקונספציות שכיחות.
בלי פדגוגיה, בלי אינטראקטיביות או הערכה. סתם מסמך יבש עם החומר.
2. את הגרעין הזה המורה או הלומד יוכל להזין לבינה בתור עוגן, והבינה מייצרת לפי בקשתו:
- מערך שיעור איכותי, עם ערך מוסף שהוא מבקש והתאמות לכיתה שלו.
- מצגת, אינפוגרפיקה, תרשים זרימה
- דף עבודה, שאלות, תרגול, הערכה, משימה יצירתית – כולל מחוון ומשוב
- שיחה של למידה סוקראטית – הבאת החומר בחלקים קטנים, בסגנון שנוח ללומד, שאלות הבנה לאורך הדרך
- משחק, חידון
- פודקאסט (שהחל מהשבוע כבר פועל בעברית!), סרטון (כרגע קיימים רק באנגלית, שאלה של זמן).
היתרון המשמעותי בשיטה הזו – הידע לא אקראי אלא מעוגן ומבוסס, הבינה מזהה באילו מונחים מדוייקים להשתמש, לא מערבבת בין חומר שמפוצל לשכבות גיל שונות, ועוד.
יתרון נוסף הוא החידוד של מה נכלל בחומר הלימוד באופן מדויק, מוסמך ועל רצף עקבי.
ומה הלאה?
3. בשלב הבא ניתן לאסוף תוצרי בינה מגוונים ולארגן אותם לפי רצף הגרעינים הרשמי, ולחסוך זמן באיתור פריטים מתאימים לכל יחידת לימוד.
זה יכול לקרות מלמעלה למטה – ללקט פריטים ולאשר אותם (יחסית פשוט כי לפחות חומר הרקע הוא מאושר ותקין), ולהציג פריטים בסמוך לציר התכנית השנתית. אפשר גם לממן רשיונות לכלים מסוימים למורים מצטיינים שייצרו חומרי למידה ברמה גבוהה לגרעינים שונים, וישתפו אותם. וגם מלמטה למעלה – מורים שיצרו תוכן יכולים לציין לאיזה 'גרעין' הפריט שלהם קשור, וכך נוח למורים אחרים לפתוח רק מה שעשוי להיות רלוונטי.
4. שלב הבא – מישחוק, דומה לדואולינגו.
מערכת שמציגה את ציר התכנים. התלמיד לומד כרצונו (בכל כלי חיצוני שנוח לו – לפי מה שהמורה נתן או להעדפתו), וחוזר למערכת כדי לבחון ידע בכל אחד מהגרעינים. עבודה על מושגים, הסבר תהליכים, יישום. וכך הוא מתקדם מגרעין אחד לזה שאחריו. המערכת מתגמלת על רצף ימים (התמדה), לבבות 'חיים' שנעלמים כאשר טועים ואפשר 'לרכוש' בהם כל מיני תלבושות ושטויות, באדג'ים על כל מיני ביצועים מיוחדים. מדי פעם המערכת מקפיצה ידע ישן ומרעננת אותו, או מאפשרת מבחני ידע שמאפשרים 'דילוג' על חומר שהתלמיד כבר שולט בו.
כך בעצם בונים רק מסגרת – אבל כזו שמעודדת התקדמות ומציגה אותה לתלמיד ולמורה, בלי להשקיע יותר מדי בתוכן – שהוא בכל פעם נקודת התורפה היקרה והלא מספיק מותאמת כשהתוכן מגיע מלמעלה.
בהמשך, המערך של רצפי התוכן הגרעיני הזה יכול להיות בתשתית של מערכות בינה יותר ויותר מקיפות ומותאמות אישית למורה ולתלמיד.
נדרשת עבודה אינטנסיבית לארגון התוכן על רצף הזמן, אבל כוח האדם שכשיר לבצע זאת על הצד הטוב ביותר – מכיר את התכנים לעומק, מכיר את בתי הספר, את מבנה השנה ועוד – כבר קיים במערכת. צוותי ההדרכה יכולים ליצור מסד עוצמתי שניתן יהיה לעדכן ולהתאים עם הזמן לצרכים שונים.
