תקציר

במהלך חופשת הקיץ תשפ"ה נפתח אתגר למידה חופשי בנושא שילוב בינה מלאכותית בהוראה. האתגר פנה למורות ולמורים מכלל התחומים והשלבים, והוצע ללא כל תגמול או חיוב, אך זכה להיענות רחבה: למעלה מ-1,000 מורים הצטרפו, מאות מהם נטלו חלק פעיל בלמידה, בשיח ובהגשת תוצרים.
מאמר זה מציג את הרקע לאתגר, עקרונות ההפעלה, התגובות מהשטח, והתובנות שעלו ממנו בנוגע למוטיבציה של מורים, לעיצוב של פיתוח מקצועי, ולפוטנציאל שבקהילות לומדות עצמאיות.

רקע: בין השתלמות פורמלית לאתגר פתוח

בחנוכה האחרון בניתי השתלמות ללמידה עצמית לרכזי תקשוב. עבדתי עליה רבות: תכננתי קורס מובנה עם יחידות תוכן עשירות, סרטוני פתיחה שצילמתי עם מסך ירוק ורקעים מותאמים, סרטוני כלים עם טיפים וטכניקות, משימות יישום, ושאלות גדולות לדיון. רציתי שתהיה השתלמות איכותית, נוחה ללמידה עצמאית, כזו שניתן יהיה להפעיל בקלות בפסג"ות ובמוסדות להכשרת מורים.
ההשקעה הייתה עצומה – אבל לאחר המחזור הראשון, כמעט ולא נעשה בה שימוש. בקצב המעריכי של התפתחות הבינה חומרים החלו להתיישן, וקיוויתי למצוא דרך לפתוח אותם למורים נוספים.
ואז קרה דבר מופלא: נולד לי נכד ראשון. ומתוך תחושת הודיה ורצון עמוק לתת, החלטתי לפתוח את ההשתלמות כמתנה לקהילת המורים, בפורמט חדש – אתגר קיץ פתוח.
בחרתי להציע אותו ל-3 שבועות בלבד, כדי לשמור על אנרגיה גבוהה ולתת תחושת דחיפות מסוימת, כדי שינצלו. תוך שעות, קבוצת הוואטסאפ התמלאה עד אפס מקום. 1025 מורים.
הפניות זרמו – עשרות, מאות. "מתי את פותחת עוד אתגר" – הבנתי שקורה כאן משהו יוצא דופן.
משהו בתזמון היה נכון – יולי, המורים כבר לא בעומס השוטף של שנת הלימודים; ומתכננים את שנת הלימודים המתקרבת; ועדיין לא נופשים ששוכחים בהם לגמרי את ההוראה. השתאיתי לגלות כמה ביקוש היה לרעיון הקטן הזה. לא הצעתי מפגשי וידאו מלווים, רק קבוצת ווטסאפ, והאתר שבו התכנים מאורגנים.

מבנה האתגר: בין תוכן לפורמט

האתגר נבנה כך שיימשך שלושה שבועות, עם יחידת למידה יומית. כל יחידה כללה:

• מבט על – סרטון קצר שמסביר את ההקשר הרחב של הנושא.
• סרטוני כלים – הדגמות טכניות מלוות בהסברים על חוזקות ויישומים.
• שאלת דיון ומשימת יישום – כדי לאפשר עיבוד והתנסות.
• עיצוב חווייתי באתר ייעודי – ניווט נוח, תצוגה מותאמת למובייל, סימון התקדמות (בעזרת תבנית דינמית שנבנתה בשילוב עם בינה), וחוויית משתמש מותאמת להקשר חינוכי.

הלמידה לא הוגבלה בזמן קבוע – כל מורה יכל להתקדם בקצב אישי, אך מרביתם בחרו לעקוב אחר הקצב היומי ולהיות חלק מהשיח החי שהתפתח סביבו.
הקבוצה התנהלה בפלטפורמת ווטסאפ, עם לוחות Padlet ששימשו להגשת תוצרים ולשיח פתוח (כשהבנתי את היקף המשתתפים ראיתי שלא שייך שכולם ישתפו רק בקבוצה). הקבוצה נפתחה לשיחה רק בזמנים יזומים כדי למנוע הצפה, ולשמור על איזון בין נוכחות, שיח, וזמנים לחופשה, בכל זאת.

היענות ואינטראקציה: נתונים ועדויות מהשטח

• למעלה מ-1,000 מורים הצטרפו לקבוצת האתגר. היתה תחלופה של מורים שהחליטו לצאת, וכך אחרים נכנסו.
• האתר המלווה רשם כ-1200 כניסות ייחודיות, ב11,000 ביקורים.
• עשרות תוצרים מקסימים נשלחו, לוחות השיח בפדלט היו פעילים, שיחה ערה בקבוצה בשעות הפעילות והתקבלו פניות רבות בפרטי.

מרגש היה לראות גם מורים שמגדירים את עצמם "טכנופובים" משתתפים, מתייעצים בפרטי, ומעיזים להתנסות. חלקם הודו על כך במילים חמות, ולעיתים אף ציינו שההתמודדות עם האתגר חיזקה את תחושת המסוגלות והביטחון הטכנולוגי שלהם.
מורות רבות תיארו כיצד ישבו שעות עם האתר, הפנימו את התכנים, וחוו תחושת גילוי אישי ומקצועי. אחת המורות סיפרה לי שבינתיים כבר חסכה 20 שעות עבודה שונות בזכות הידע שרכשה על כלי הבינה השונים.
מורה אחרת שלחה יחידת למידה שלמה שכתבה בהשראת אחד הכלים – כתובה היטב, מעמיקה, ולא שטחית.
מורות רבות הודו: "פעם ראשונה שאני מבינה את זה", או "זה מרגיש סוף-סוף נגיש".
כשהתקרב סוף הזמן שהוגדר לדדליין היו המון בקשות להמשיך את האתגר. פתחתי אופציה להמשיך להיות מחוברים לאתר בתשלום צנוע למורים, והיו עשרות שהעדיפו לפרוס את הלמידה על יותר זמן.

עקרונות שהנחו את העשייה

א. למידה מתוך רצון, לא מתוך חובה
אין דרישת גמול. אין רישום. אין חובה להגיש.
במקום זה – הזמנה פתוחה, מבנה נוח, ותוכן איכותי.
הכל ישב על המוטיבציה שקיימת מבפנים, ולא מבחוץ.
ב. חוויית משתמש חינוכית
עיצוב הלמידה התייחס למשתמש כאל מורה עסוק, שלא מעוניין "ללמוד פלטפורמה", אלא פשוט להגיע לידע ברור, מוגש היטב, עם מסלול אפשרי ליישום בכיתה. לכן החלוקה לא היתה לפי כלים, אלא לפי פונקציות חינוכיות – ניתוח נתונים, יצירת חומרי הוראה אינטראקטיביים וכדומה, ובתוך כל נושא הוצעו כמה כלים מתאימים. הארגון היה כ"כ משמעותי, שאחת המשתתפות הכינה אקסל עם קישורים לסרטוני הכלים לפי היחידות, שישמשו אותה אחרי תום האתגר (סרטוני הכלים נגישים בערוץ היוטיוב "חולמים תקשוב" כל הזמן, רק סרטוני "מבט העל" לא מופיעים שם בחיפוש חופשי).
ג. תמיכה אנושית ואישית
האווירה בקבוצה היתה חיובית, מפרגנת, אנשים הרגישו חופשי לשאול גם שאלות שלא קשורות ישירות לכלי הבינה. שיתפו תוצרים – לקחתי גם פריטים שפורסמו בפאדלטים ושיתפתי אותם כשהיה משהו שווה ומושקע במיוחד. לא בכל יום פתחנו באותן שעות, לפי היכולת.
ד. קהילתיות עם גבולות
לא פתיחה מוחלטת לשיח – אלא איזון. פתיחה יזומה, דיון ממוקד, וזמנים שקטים.
המבנה הקבוצתי אפשר חוויה משותפת מבלי ליצור הצפה, לפחות לא הצפה שמקובלת בקבוצות בינה מלאכותית. פניתי בפרטי אל משתתף ששיתף כמה חדשות בינה והסברתי שהמטרה היא לתת מפת התמצאות, לארגן את הים באיים מסודרים – ולכן עדיף בלי 'גלים' סוערים מדי. להרגיע.

 תובנות מתוך המהלך

א. מורים רוצים ללמוד – בתנאי שמתאפשרת להם חוויה נגישה, בתחום שחשוב להם להכיר, בזמן מתאים.
ב. קהילות מקצועיות מתהוות סביב תוכן איכותי וסדור ותחושת ביטחון, ועדיף בלי חובה מערכתית.
ג. קיימת תת-מוטיבציה בשטח – לא מתוך חוסר עניין, אלא מהעדר פורמטים מתאימים.
ד. טכנופוביה אינה מחסום – אלא קריאה לליווי רגיש וממוקד, ודווקא ההקשר הרחב והבלתי אישי איפשר מגוון צורות למידה ורמות העמקה.

המלצות למערכת

הכרה באתגר כמודל פיתוח מקצועי – למידה שאינה השתלמות פורמלית אך מייצרת תוצרים, עומק ותחושת מסוגלות.

תמיכה ביוזמות עצמאיות מלמטה, יש המון קהילות למידה מכל מיני סוגים שמייצרים מסגרות למידה מיוחדות וגמישות. שווה לגוון את ההיצע של הפיתוח המקצועי.

עידוד אתגרי למידה קצרים, פתוחים, מחוברים לתחום הדעת או לטכנולוגיה רלוונטית.

פלטפורמות שיתופיות כמו "חומר פתוח" שנפתח מחדש ממש ביום האחרון של האתגר, בו מורים מוזמנים למצוא חומרי למידה דיגיטלית, להגיב, לדרג, ולהעלות תוצרים משלהם. ארגון תכנים שמורים משתפים במרחב שמאפשר איתור ולא הצפה.

סיכום

האתגר נולד מתוך שמחה אישית, ונפתח כמתנה – אך התגובות אליו חשפו צורך עמוק יותר: הרצון של מורים ללמוד מתוך רצון, להתחבר לקהילות מקצועיות תומכות, ולהרגיש שיש משמעות ללמידה שלהם.
המסקנה המרכזית היא שאפשר – וצריך – להציע למורים פורמטים אחרים של התפתחות מקצועית. כאלו שמכירים ביכולת שלהם לבחור, לשתף, להעמיק ולהנהיג.
האתגר עבורי היה תזכורת מדהימה למה שבאמת מניע אותנו כמורים:
תחושת משמעות, קהילה, ותחושת מסוגלות מתעצמת מתוך הבנה של 'איך זה מאורגן' במקום כאוס.