הבנתי משהו לפני כמה חודשים, משהו שהפריע לי (כבר שנים!): המון מורים יוצרים דברים מדהימים, משקיעים שעות על מערך שיעור שבאמת עובד, מתאימים, משפרים, מלטשים – ואז זה נעלם. נשאר בווטסאפ של הכיתה, בתיקייה במחשב, אולי משותף עם עמית אחד או שניים במסדרון. חבל. ממש חבל.
כי בינתיים, מורה אחרת בקצה השני של הארץ יושבת ומתלבטת בדיוק על אותו שיעור. היא תלחץ על הבינה, תקבל משהו כללי ולא ממש מדויק, תנסה לתקן, תשקיע עוד שעה, ובסוף תרגיש שזה לא בדיוק מה שהיא רצתה.
זה לא הגיוני.
יש וואקום ענקי בין שני הקטבים האלה: מצד אחד, ליצור הכל מאפס (שזה לא ריאלי – איך יוצרים 20 שיעורים בשבוע שיהיו גם חדשניים וגם מעניינים וגם מותאמים?). מצד שני, לקחת חומר מוכן ממו"ל או ממטה שעובר כמו שהוא (שזה גם לא עובד, כי הוראה טובה קורית ב-20% האחרונים, המקום שבו המורה מכניס את עצמו פנימה).
אז יצרתי את חומר פתוח.
על חומר פתוח ועל השיתוף שאבד לנו
מורים משתפים. זה חלק מהדנ"א של המקצוע. בחדר מורים, במסדרון, בהפסקה – יש תמיד מישהו שמראה "תראי מה עשיתי", ומישהי אחרת מגיבה "וואו, אפשר?" וכבר מתאימה לכיתה שלה. זו אהבה. זו עזרה הדדית טבעית.
אבל בדיגיטלי? זה אבד.
חומר שנוצר נשאר מבודד. לפעמים זה נשלח בקבוצת ווטסאפ ואז טובע מתחת להודעות על מבחנים ועל מי שכח את הכריך. לפעמים זה פשוט נשאר במחשב (כמה פעמים שכחתי דברים שהכנתי בעצמי!). החתימה האישית של המורה – הדרך שהוא מסביר, הדוגמאות שהוא בחר, הפדגוגיה שהוא הזריק – כל זה לא עובר הלאה.
חומר פתוח בא לאפשר את האהבה הזו גם בדיגיטלי.
איך זה עובד בפועל
האתר פתוח רק מאז החופש הגדול (תשפ"ה) בפורמט הנוכחי, ובחצי שנה הגענו ל-2,333 פריטים ול-37,000 כניסות בחודש. ולא עשינו קמפיין פרסומי, פשוט כי זה פוגש צורך אמיתי וחזק.
איך זה נראה? מורה יוצר משהו – מערך שיעור, דף עבודה, סימולציה, משימה יצירתית. אולי יצר את זה עם בינה מלאכותית, שיפר, שיפץ, התאים לכיתה שלו. העביר את זה בשיעור, ראה שזה עובד. ואז? במקום שזה יישאר רק אצלו, הוא מעלה את זה לאתר.
מורה אחרת מחפשת חומר על אותו נושא. היא נכנסת לאתר, רואה כמה אפשרויות, בוחרת לפי מה שמתאים לה (יש חיפוש חזק, אפשר לסנן לפי כיתה, תחום, תגיות, וחדש ממש מאתמול – גם לפי פופולריות). היא לוקחת, משתמשת, ואולי גם מתאימה בקטנה. ואולי כותבת תגובה או שאלה – ואז היוצר המקורי מקבל מייל, ובאחוזים גבוהים – עונה.
זו למידת עמיתים אמיתית. לא תאורטית.
מה ההבדל מסתם עוד מאגר
כי יש פה תהליך של אבולוציה. כשנכנסים לדף הבית, רואים על כל פריט: כמה צפיות, כמה תגובות, כמה "לבבות" ותגיות. התכנים הטובים צפים למעלה באופן טבעי. השטח מחליט מה "עובד".
חיכיתי הרבה זמן להוסיף את כפתור "סינון לפי פופולריות". רציתי שנגיע קודם למאסה קריטית – שיהיה מספיק תוכן כדי שהסינון יהיה באמת שימושי ומשמעותי. עכשיו, עם יותר מ-2,000 פריטים, זה כבר מתבקש.
וזה עובד. המבקרים באתר הם לא צרכנים פסיביים. הם מוסיפים תגיות, מעשירים את החיפוש, הופכים את החומר לנגיש יותר עבור המורה הבא. הקהילה חיה.
על ההשתלמויות ועל התחושה של משמעות
כרגע, חלק גדול מהתכנים מגיע ממורים שעוברים השתלמויות בבינה מלאכותית. הם לומדים יכולות חדשות, מיישמים אותן, ויוצרים משהו רלוונטי לכיתה האמיתית שלהם. ואז – במקום שהתוצר יישאר רק אצלם- הם מעלים אותו למאגר.
זה חלק מהמשימה, אבל יש משהו מעבר לזה: לא מעט משתלמים מעלים יותר פריטים מהדרישה המינימלית. ניסיתי לחשוב ולברר למה? כי יש פה תחושת משמעות מורגשת. לכל מורה יש קיר אישי עם כל הפוסטים שלו, עם סטטיסטיקות מצטברות. הוא רואה שמה שהוא עשה נצפה, משמש, עוזר. זה לא נעלם בחלל. (יותר מאחת שיתפה שהעבירה את הקישור של העמוד שלה לחברים מחדר המורים או למשפחה).
יש גם פונקציית קבוצות באתר – המשתלמים יודעים מי עם מי, ויש להם משימה להגיב זה לזה. זה יוצר לופ של משוב אמיתי. "העליתי משהו" – ולפעמים גם נוצרת שיחה. חיבור.
כל שבוע אנחנו מפרסמים "מצאתי אוצר" ברשתות החברתיות – שלושה פוסטים שתפסו את עינינו. זה גם מפרגן למורים שמשתפים, וגם מעודד כניסות חדשות.
למה בינה מלאכותית לבד זה לא מספיק
הבעיה עם בינה מלאכותית היא לא שהיא "הוזה" או משלבת מושגים אקראיים (אמנם זה קורה). הבעיה העמוקה יותר היא שהיא לא מדייקת במונחים לפי תכנית הלימודים. היא לא יודעת איזה ביטוי בדיוק משתמשים בכיתה ז' לעומת כיתה ח'. היא לא מכירה את הניואנסים הקטנים שמורה שמלמד את החומר שנה אחרי שנה – כן מכיר.
וגם כשהיא עושה עבודה טובה – ליצור עם בינה לוקח זמן. לפעמים אין כמו משהו שמורה אחר כבר יצר, שיפץ, התאים, והעביר בהצלחה בכיתה. הכי בא לנו להשתמש במשהו שכבר עברה עליו עין מקצועית.
לאן זה הולך
אני חושבת שבקרוב לא יהיו ספרי לימוד כמו שאנחנו מכירים. הגמישות תשתנה – גם של מורים בדרכי ההוראה, וגם של תלמידים בצורה שבה הם צורכים את הידע ומקיימים אינטראקציה. הרבה יותר בחירה, גיוון, מדיה. יותר כיף ופחות עבודה יבשה ומתישה.
חומר פתוח מתכונן לזה. הוא לא מנסה להיות ספר לימוד אחיד ונוקשה. הוא נותן מרחב שבו ידע פדגוגי זורם, משתנה, מתעדכן – על ידי מורים, עבור מורים.
אם יצרת משהו טוב השנה – העלי אותו. תני לו להמשיך לעבוד גם כשאת כבר עברת הלאה. תני למורה אחרת להתרגש ממה שעשית, להתאים, לשפר, להוסיף את החתימה שלה.
זה מה שמורים עושים טבעי בחדר המורים. עכשיו זה יכול לקרות גם ברשת וברמה הארצית.
מוזמנים! חומר פתוח
