יש כל כך הרבה כלי תקשוב. אולי הביטוי “כל כך הרבה” לא באמת מספיק מתאר עד כמה. ים. לכל כלי יש פונקציות אחרות, יתרונות וחסרונות וסודות קטנים. אפילו למיין את הכלים האלו נשמע כמו משימה בלתי אפשרית. יש הרבה בלוגים שעוסקים בליקוט וסקירה והדרכה ועריכת רשימות של כלים ו”הנבחרים של שנת…” וכן הלאה.
ומה עושים? האם יש ציפייה מכל המורים שישלטו בכל הכלים? זה וודאי לא ריאלי. אז איך בוחרים? האם לפי הכלי האופנתי – לינו, או קאהוט שאיכשהו מופיעים בכל השתלמות תקשוב?
הבסיס שצריך לברר הוא מה המטרה של הכרת הכלים.
בטח כדאי שמי שנהנה להתנסות בכלים רבים, אכן יעשה זאת. מורה כזה יכול פשוט לעקוב אחרי דמות שמלקטת כלים – אפרת מעטוף, ארז פורת, קבוצות פייסבוק מתאימות וכדומה – וכך להתעדכן באופן שוטף לגבי כלים חדשים, ומדי פעם יהיה לו זמן ורצון להכיר כלי ולנסות לשלבו בהוראה. יש גם מיזמים מגניבים כמו החופש ללמד שממליצים על סט כלים מסויים, ומדריכים כיצד לשלבם בהוראה באופן מפורט, או אתרים באנגלית שמלאים בחוות דעת של מורים על כלים שלא שמענו עליהם מעולם כמו Edshelf.
שיטה כזו בוודאי לא מתאימה למאסה העיקרית של המורים, אלו שפחות זורמים עם התקשוב, שלוקח להם יותר זמן להכיר כלי חדש, להתרגל ולשלב אותו בהוראה. זה לא נובע מחוסר רצון, אלא מפערים באוריינות הדיגיטלית. ככל ששולטים יותר בכלים, כך יורד סף הרתיעה מהיכרות עם כלים נוספים.
כך שניתן לומר שהמטרה של הכרת כלים חדשים אינה הכרת הכלים עצמם, המתחלפים במהירות. אלא הגדלת הביטחון והאוריינות. ככל שמורה מבין כלי לעומק, מזהה מתי יש ערך להשתמש בו ומתי לבחור אחר, ההבנה של איך כל הים הזה בעצם עובד – מתחילה להיבנות. וכך פתאום פגישה עם כלי חדש הופכת לקלה יותר, מפני שאני כבר יודע איפה בערך אמור להיות כפתור הרשמה ואיך ייראה כפתור שיתוף, מה יקרה כשאלחץ כאן ואיפה מבטלים ושומרים. בסוף הרי מדובר בפרטים הקטנים, שעושים את ההבדל בין הגעה לשליטה בתוכן בין תסכול ונטישה של הכלי.
אני חושבת שצריך להשקיע דווקא בהיכרות טובה עם הכלים הכי מוכרים. אופיס ודוקס ומייל בעיקר, ולסייע לכולם להגיע לרמת שליטה ממש מלאה. להגיע לפינות, ליישומים המתקדמים – שיתופים מיוחדים, מניפולציות על נתונים, פרסום ברשת והטמעות וקיצורי דרך בכל הכלים המוכרים. וכך תיבנה האוריינות וניתן יהיה לעבור הלאה לכלים ספציפיים יותר.
