לגבי ציוד תקשוב:

 

• • מדובר בעלויות מטורפות. המכשירים עצמם יקרים מאוד, לא מדובר בטושים. לכל מכשיר צריך לדאוג לחיבורים והתקנות ותוכנות ותשתיות. ולמגן ולהקשיח הכל כך שישרוד בכיתה בתנאי ג’ונגל. גם זה עולה. רוב בתי הספר לא מסוגלים לתקצב סתם כך את תחום התקשוב, ונכון עושה משרד החינוך שהוא מתקצב רכישת ציוד תקשוב לבתי הספר. 
    • הטעויות: קריטריונים לתקצוב – מי מקבל ומי לא – אינם שקופים מספיק, והגישה בדרך כלל היא לתת עוד למי שכבר יש לו ציוד רב (במקום: לתת למי שמוכיח ניצול מירבי של האמצעים שברשותו). כלומר – במקום להתנות תקצוב לטאבלטים (למשל) בכך שבית הספר כבר משתמש בטאבלטים, נכון יותר לבחון את היקפי השימוש באמצעי הקצה המסורתיים – מעבדת מחשבים למשל.
    • מכרזי הרכישה. זכינו בתקציב נדיב של עשרות אלפי שקלים. ישבתי והשוויתי מחירים ברשת, ומצאתי מה הייתי יכולה לרכוש עבור בי”ס אלמלא היו ההגבלות של רכישה דרך הרשות המקומית, ורק מספקים מוגדרים. בפועל קיבלנו חצי מהציוד הזה, ואפילו פחות. בי”ס נדרש לשלם כפול על נורה חלופית למקרן (אלף שח במקום חמש מאות באיביי) בגלל שאין לו איך לשלם באינטרנט, ויש רגולציה על דרכי התשלום. שוב, ברור שצריך לפקח על תשלומים של בית ספר, אבל בציוד תקשוב העלויות גבוהות ובכך מוכפל הנזק בשיטת הקנייה הבלתי יעילה והארכאית המושתת על בתי הספר.
    • תחזוקה: משרד החינוך בחר לקצץ בעלויות התחזוקה, וחתם על חוזה של 6 שנים מראש עם חברות תמיכה מסוימות. התלונות מהשטח עולות בלי הרף (שמיכת התמיכה אינה מכסה את הציוד בבית הספר במלואו, החברה מנצלת כל מיני סעיפים כדי לא לטפל בבעיות שונות – נציגיהם באים באופן אקראי ואין דמות קבועה ואכפתית אלא ההיפך, מנסים לסיים וללכת), ואין איך לפתור את הבעיה. בתי ספר שאני מכירה פשוט מעסיקים טכנאי פרטי (בשעות מינימליות מתקציב שגירדו איכשהו) כדי שיכבה שריפות. אין מה לדבר על אנטיוירוס ותחזוקה מונעת. 

מדידה:

 

• • אחד היתרונות הגדולים של עבודה עם טכנולוגיה היא היכולת לרכז נתונים, לארגן ולהציג אותם בדשבורד ולפעול לפי הנתונים שעולים. במערכת החינוך נצברים נתונים נוכחות, התנהגות וכמובן ציונים ומדדים שונים. 
    • הטעויות: העבודה היא בהמון מערכות נפרדות שלא מתקשרות זו עם זו. לאחרונה התחילו מהלך מבורך של הזדהות אחידה (הידד!) למורים וגם לתלמידים, שזה נהדר. זה כבר חוסך לנו את ריבוי הסיסמאות. אבל עדיין אין מקום בו ניתן להציג את הנתונים הרלוונטיים למשתמש – למשל דמיינו שכל ההורים יכולים לראות את ביצועי הילד בפילוח לפי מקצועות שונים ונושאים בתוך כל תחום, הנוכחות, ההתנהגות, ולהחליט אם הוא צריך שעות תרגול נוספות או מורה פרטי (במערכת החינמית של משרד החינוך – שאפו). או שמורה יכול לראות את איכות הביצוע של תלמידיו בספקי התוכן השונים בLMS (מערכת ניהול למידה) אחיד, במקום להתחיל לאתר נתונים בכל ספק תוכן בנפרד. ברגע שיש ריכוז וארגון של הנתונים, ניתן למדוד גם פרמטרים עדינים יותר – למשל התמדה, משך הזמן שהושקע בביצוע המשימה, ולתמרץ את התלמיד בהתאם ולא רק על פי הציון המספרי היבש. כבר יש שיטות מישחוק ומוטיבציה, חבל לא לגייס את הכוח של המדליות והכוכבים כדי לקדם למידה באופן הוליסטי. (מול המורים המהלך מתקדם יותר, ומורה כבר יכול להגיע אל נתוני העובד שלו – תנאי ההעסקה וההשתלמויות למשל, או לשלוח פניה – בפורטל עובדי הוראה).
    • מנבסנט. בתי הספר משלמים אלפי שקלים בשנה למערכות ניהול למידה כמו סקולי, משו”ב וכדומה, בעוד במשרד החינוך קיימת מערכת זהה. זהה – אולי מבחינת סוג הנתונים הנאספים, אבל מפגרת (סליחה על המילה, אבל זה המצב) בהרבה מבחינת אפיון, עיצוב ובעיקר יציבות. המורים סובלים בעבודה מולה בגלל הניווט המוזר, הכפתורים הבלתי מובנים, ארגון המסך הבלתי יעיל והעובדה שמדי פעם המערכת פשוט נעלמת ונתונים נמחקים. כבר כמה שנים טובות שלא עידכנו אותה והיא אכן נראית ופועלת כמו מערכת משנות ה90. (נסנגר על דמויות מסוימות במשרד שמשקיעות המון כדי לשים פלסטרים ולטפל בעניין היציבות – זה בהחלט התקדם לעומת השנים הקודמות). אין למנבסנט אפליקציה שתאפשר עדכון דרך הנייד למשל.
    • אין מחקר. לפחות לא מספיק. כמורה מעולם לא נדרשתי למלא שאלון שמשווה בין בתי ספר, בין מורים, שמברר עמדות ותפיסות לגבי התקשוב. פשוט נותנים לדברים להתקדם ולזרום, בלי לבדוק ולברר מה באמת עובד ומועיל, מה חסר ערך ומה מזיק. בלי מחקר אין נתונים, ואין איך לקבל החלטות מערכתיות מושכלות המבוססות על נתונים. אולי יש מחקר בכמה בתי ספר, אבל לא משהו מקיף. בוודאי לא נחשפתי למחקר שמסקנותיו נגישות לי בתור מורה בקצה השרשרת, שהיה יכול לאפשר לי לבחור בין שיטות פעולה שונות (יותר זמן מסך? או שזה מזיק? ספר דיגיטלי – באיזה מקצוע זה תורם ומתי זה מקלקל?).
    • אין מדידה לאוריינות טכנולוגית. ברור למערכת שהיא מכינה את התלמידים לחיים ולכן היא מכשירה אותם באנגלית, מדעים, מתמטיקה. האם לא ברור שאוריינות טכנולוגית היא אחד התחומים שיותר ויותר ישפיעו על האפשרויות המקצועיות שיעמדו בפני הבוגרים שלנו? האם לא ברור שהיא אחד התחומים שישפיעו על הפריון ואיכות העבודה שלו – ובאמת לא משנה באיזה מקצוע יבחר? בלי מדידה של המצב הקיים (ותאמינו לי שהוא עגום. ילדים שלא יודעים מה זה קונטרול Z) והצבת יעדים מסודרים, ומדידתם לאחר זמן – לא תהיה התקדמות. למען האמת, גם מדידה של האוריינות הטכנולוגית של המורים היא עניין שאין מנוס ממנו, היות והפכו את כלל המורים לאחראים על האוריינות הטכנולוגית, והפקיעו מן המערכת את שעות המחשבים. המורים עצמם מודעים לפער בין הידע שלהם בתחום לבין הרמה הרצויה, אך אין להם ממש מקום להשלים את החסר. ההשתלמויות מתמקדות בכלי תקשוב נוצצים ולא בשימוש מתקדם ויעיל באופיס או גוגל דוקס.

יחידות תוכן:

• • כמעט כל חומר לימודי יכול להרוויח מעיבוי טכנולוגי. לפעמים זה פשוט סרטון או שיחת סקייפ, לפעמים נדרשת טכנולוגיה יותר רצינית לבניית הדמיה, שאלון אינטראקטיבי או מערכת מוטיבציה ומישחוק שלמה. ברחבי הרשת יש המון תוכן שיכול להעשיר ולחזק למידה של (כמעט) כל יחידת לימוד. האתגר נמצא בחיבור בין הכיתה לתוכן – איך ניתן לאתר את התוכן המתוקשב השווה והמתאים ביותר ליחידת הלימוד ולתלמידים הספציפיים שלי בתוך ים המידע? ומתי??
    • הטעויות: אין פלטפורמת שיתוף מותאמת למורים בישראל. הם משתפים קבצים ולינקים בשלל קבוצות גוגל ופייסבוק, אך המערכים והתוכן המצורף אליהם אינם מאורגנים לפי תוכניות לימודים, גיל או כל מאפיין אחר. יש בעיות רציניות מאוד של זכויות יוצרים, כי קל לשכפל וקשה לזהות מי המקור. ושוב יש הצפה של תוכן מבולגן, בלי דירוג וסינון של תוכן מיטבי לעומת זבל. מי שעוקב אחרי הבלוג רואה שזה נושא שמטריד אותי כבר איזה זמן… 
    • ספקי התוכן הרשמיים שמייצרים יחידות תוכן עבריות. בכל שנה מתבקש כל בית ספר להרכיב את סל יחידות התוכן שישמש אותו בשנת הלימודים הקרובה, על בסיס תקציב מסוים שמועבר לפי בחירת בי”ס ישירות לספק התוכן. נשמע הגיוני. בפועל ספקי התוכן הגדולים מציעים חבילות (המשרד מנסה להיאבק בזה) שמשתלטות על חלקים נרחבים בתקציב ולא משאירות מקום להתנסות בספקים קטנים יותר (ספציפיים למקצוע מסוים למשל). מה שיותר עגום הוא שבבתי ספר רבים כלל לא מגיעים לשימוש ברבות מבין יחידות התוכן שהוזמנו ושולמו בכסף מלא. כאן אפשר להעלות השערות לגבי הגורמים לאי השימוש ולשפיכת הכסף לחינם (מי נהנה מזה? תחשבו), אבל השנקל שלי הוא שמדובר ברמה הנמוכה יחסית של היחידות עצמן. כיוון שהספק “מוכר” לבית הספר סט יחידות למקצוע לשנה שלמה, אין לבית הספר דרך לבחור יחידות מוצלחות ולסנן יחידות עלובות החוצה. הוא לוקח הכל או כלום. כך הספקים מסתפקים ביצירת כמה יחידות מושקעות, בהן בית הספר מעוניין, אך שאר החלקים בחבילה הם אוסף שאלות סתמי, דף תרגילים שלא ברור מה יתרונו על פני פתרון במחברת בשיטה הישנה והטובה, ועוד. נוסיף על כך את אי היכולת של המורה לבצע התאמות (להוריד שאלה אחת שלא מתאימה לי) והLMS המעצבן (למה כדי לבדוק שאלות פתוחות אני צריכה לטעון את כ—ל העמודים של כ-ל התלמידים שלי? שעות עבודה מפרכת, כבר עדיף נייר. תראו איך אפשר לעשות את זה קליל בwizer.me), את המוטיבים המשחקיים הקלושים אם בכלל. התלמידים מבצעים משימות שאני מחייבת אותם לבצע, אבל אפשר היה שזה יהפוך להיות מהנה בהרבה (כל כך מהנה עד כדי שימשיכו בבית מרצונם. כן, ככה). לו רק היתה תחרות – וכזאת ניתן להשיג אם ספקי התוכן יתוגמלו פר יחידה שנעשה בה שימוש בפועל, ולא באופן גלובלי שנתי. טכנית הרי אפשר לראות את השימוש בצורה מאוד ספציפית בזכות ההזדהות האחידה, וכך יהיה תמריץ לספקים לתת לנו תוכן מעולה באמת.

הדרכה והשתלמויות מורים

• • המורים יודעים ומבינים שצריך להכניס תקשוב, אבל לא מספיק יודעים איך.
    • הטעויות: דוחפים את הסוסים לשוקת במקום לתת להם להבין שיש שם מים שירוו את צמאונם… מחייבים את המורים להשתתף בהשתלמויות תקשוב, שלא תמיד בנויות היטב – יש פערים בידע בין מורים באותו צוות, קשה לחדש לכולם. צריך לאפשר למידה באופן מקוון ובחירה בקבוצה ברמה המתאימה, בחירה בזמנים ובחירה במעבירים. אבל קודם כל לדאוג שהמורים ירצו ויראו את התועלת שירוויחו מההשתלמות.
    • הגדרת התפקיד של רכז התקשוב לא מספיק חדה. התגמול שלו אינו הולם את הגדרת התפקיד הרחבה מדי, כך שבפועל כל רכז נשאב לעשייה בתחום הנוחות שלו. יש בזה מרחב פעולה חיובי, ומצד שני לא ברור אם מילוי התפקוד ראוי או בינוני (…ואין סנקציות מפני שרוב הרכזים עושים טובה בכך שהסכימו למלא את התפקיד כפוי הטובה, שכולל הרבה התעסקות טכנית עם כבלים ותקלות, כוננות קבועה לטפל בבעיות שונות, וקושי להניע את הצוות – בדרך כלל לרכז מקצוע יש צוות של כמה מורים בודדים, ואילו רכז התקשוב מקיים ממשקים מול כלל הצוות והמינהלה). בפועל נשאר לרכז התקשוב מעט מאוד זמן להדרכה ולייעוץ פדגוגי, ולכן גם פחות כיף לו למלא את התפקיד.

ממש ניסיתי להיות מנומסת ולהיזהר לא לפגוע. אני יודעת שמקבלי ההחלטות מלאים ברצון טוב, ואני רק מציעה את כיוון החשיבה האחר על סמך ההגעה שלי מהשטח וההיכרות עם רכזי תקשוב רבים כמוני.

קרדיט תמונות – freepik.com