שמתי לב שיוצא לי המון להדריך בחדרי מורים – דרך פרוייקט מקוונים הגאוני, דרך הדרכת התקשוב המחוזית, וגם בביקורי אורח בהשתלמויות. גם בבית הספר שלי, כמו כל רכז תקשוב, אני מקבלת מדי פעם את המליאה, ודוחסת לצוות המורים כמה שיותר מידע והתנסויות – עד לפעם הבאה. אבל – העשייה הזו נשארת ככה בתוך הקהל שאותו פגשתי, וחבל לי שלא להרחיב, אם כבר הכנו משהו והשקענו בו.

הדרכת קהל ביתי לעומת מורים שאני לא מכירה

יש יתרון גדול להדרכה בתוך הצוות, כך אחרי המפגש עדיין יפנו אלי לברר נקודה או לשתף בתוצאות מוצלחות (איזה כיף מושלם זה). אני גם יכולה לדעת מה טווח המוכנות של המורים, ומה מעניין אותם; מכירה את המאפיינים של התלמידים, ההורים וכן הלאה. החיסרון הוא שזה קצת “צפוף”, לא תמיד נוח להתחיל לנאום או לתת הוראות לעמיתים שלך. לא תמיד זורם לי עם זה, לכן אני מיישרת מראש קו עם המנהלת ומשתדלת לגזור את התכנים בהתאם לעדיפויות שהיא מציינת במבט הרוחבי שלה.

די מאתגר לפנות בזום אל מורים שאני לא מכירה. לפני המפגש אני מדברת עם המנהל שלהם או רכז התקשוב, האחראי מטעם הפסג”ה וכדומה, ומנסה להתחבר למטרות של שאר ההשתלמות, אבל זה אף פעם לא מספיק. גם בפתיחת ההשתלמות, בדקות האלה עד שכולם נכנסים, חשוב לראות מה מצב הרוח ומי האנשים שאיתי. פעם אחת היה מפגש ערב, אחרי יום שבו מורה אחת התמוטטה ונזקקה לטיפול מתוך חדר המורים. מפגש אחר – אחרי יום טיול מעייף. כל כך הרבה מפגשים היו בתוך כדי גלי קורונה מבלבלים, מלאי הנחיות סותרות ודאגות. מעריצה את המורים שלנו…

אני במיוחד אוהבת מפגשים בהם יש כמה אנשי צוות זורמים שבלי מאמץ והפעלות נפתחים ומתבטאים חופשי, שואלים בלי לסנן. זה כיף, ועוזר לי. קודם כל כי זה נותן לי הרגשה שיש מולי אנשים, שזום עם קוביות שחורות לפעמים קצת מייבש אותך. מלבד זאת, ‘הדברן’ מאפשר לי להגיב ולכוון יותר נכון את הטון והקצב. וחוץ מזה, כשמישהו מתחיל לדבר – גם אחרים יותר גמישים ומשתתפים. למדתי דרכים לעזור לזה לקרות גם חרמוק, אבל לא תמיד נוח לי “להכריח” אנשים מבוגרים לפתוח מצלמה ולשתף.

מה המטרה?

יש כל מיני מטרות – לפעמים השתלמות ארוכה על סביבת ענן (אני ממוקדת ב365, ויש לי מצגות ותובנות ממפגשים, תגידו אם מעניין אתכם), לפעמים ריענון על נושא מסוים, טכני או פדגוגי. הרעיון הוא בדרך כלל להכיר כלי מסוים, לזהות מתי הוא יכול להועיל לנו, ולהתנסות בו בפועל. מורים שמיישמים מיד ובונים חומרי למידה או תהליכים עבור הכיתה שלהם – מגדילים את ארגז הכלים המתוקשב שעומד לרשותם בעת הצורך.

הפעם בחרתי לשתף מפגש על כלי “אפור” וכאילו מוכר, שנמצא במחשב של כמעט כל אחד, ובקושי זוכה לשימוש.

הדרכת אקסל

בית הספר שהדרכתי בחר באקסל בתור כלי שכולם מכירים, אבל מעטים יודעים להפיק ממנו מספיק ממה שהוא יודע לעשות. התמקדנו כמובן בשימוש שוטף של מורים, אבל לא עצרנו בממוצע הציונים.

• ציונים… מיפוי, חישובים לתעודה
• רשימות ומאגרי מידע – תלמידים, ציוד
• שאלונים
• מעקב
• שיבוצים ומערכות
• פרויקט משותף
• תכנונים ומבט על

נתתי דוגמאות וצילומי מסך מכל אחת מהנקודות הללו, כדי להמחיש.

התחלנו במשמעותיות של התוכנה הזו, שבעצם היתה הראשונה שהפכה את המחשב האישי לכלי שמועיל לכל אדם וחברה, ולא רק לגיקים וגיימרים. היא הצילה את אפל מבחינה כלכלית, כשהופיעה בדיוק בזמן לפני שאפל לא הצליחו למכור כמעט מחשבים בגלל קהל הידע הצר. אקסל גרמה לאנשים להבין ולחוש למה הם צריכים מחשב. דיברנו על האבולוציה וההצטרפות של גוגל שיטס למערך הכלים שנגישים לנו, כאשר לכל כלי יש יתרונות ופיצ’רים מיוחדים שיתאימו לצורך אחר.

ואז נכנסנו למים – פתחנו גוגל שיט וכולם נכנסו וכתבו שם, הוסיפו תיבת סימון.

התנסינו ביצירת סדרה ומתיחת תא. הזריזים עיצבו תאים וטקסט בינתיים. עשינו סיכום וממוצע.

עברנו לגליון שני, ובו הכנתי דאטא סט עם תלמידים וציונים פיקטיביים. הדגמתי ומיד כולם התנסו בממוצע משוקלל, ואז בתרשימים שונים.

עזבנו לאקסל הרגיל, והראיתי את התרשימים הזעירים.

לבסוף התנסינו בעיצוב מותנה.

נשאר המון ללמוד למפגש הבא – הנה המצגת שליוותה את המפגש.

אקסל